השגחה פרטית מתחילה בווטסאפ

כשעוסקים בתורת הבעל שם טוב הקדוש, יודעים שאין דבר מקרי. כל שביב מידע, כל מפגש וכל הודעה שמגיעה אלינו — מגיעים *בהשגחה פרטית* מדויקת כדי ללמד אותנו שיעור בעבודת השם ובפנימיות החיים.
השבוע קיבלתי כמה הודעות גלויות ולבלביות מהודים שהגיעו לאזור השנה.
הם התוודעו ליהדות, חשים שהם נמשכים אליה ומאמינים שזוהי דרך אמת. כיוון שיש להם את מספר הווטסאפ שלי, הם שלחו לי ברכות חמות והגדירו אותי — לא פחות ולא יותר — כ"גורו" שלהם.
(זה הזכיר לי את בקשת יעקב ליוסף – ״אל נא תקברני במצרים״ משום שחשש שיהפכו אותו לעוד עבודה זרה…
הבהרתי להם כבר בעבר שמורה רוחני ביהדות אינו עוד אליל. זה מאוד מאתגר לשנות את תפיסתם…)
דרך המחווה הזו נחשפתי לכך שבתקופה זו, בזמן של ירח מלא – בתיאום מושלם עם חג האהבה היהודי- ט״ו במנחם אב, חוגגים בהודו יום הודיה ומחווה למורים הרוחניים ולגורואים שלהם.

כששני האירועים האלו נפגשים על ציר הזמן, אי אפשר שלא לשאול: מה הקשר העמוק בין אהבה, מנהיגות רוחנית והערצה?

העריצות שברגליים מול השוויוניות שבפנים

כשמתבוננים באופן שבו המזרח חוגג את יום הגורו, נחשפת תמונה מורכבת. הדרך להביע כבוד לגורו או לנזיר היא על ידי השתחוות אל כפות רגליו, נשיקתן, עיטורו בפרחים והקרבת מנחות. התלמיד מקטין את עצמו עד עפר מול דמות נשגבת, מורמת מעם, שפעמים רבות בכלל לא מביטה לו בעיניים.
המזרח הפך את ההנהגה הרוחנית לסוג של אלוהות בשר ודם, דבר שמבטל את רעיון ה"פנים בפנים".

היהדות, לעומת זאת, מתנגדת תהומית לכריעה והשתחוויה לבשר ודם. "פנים בפנים דיבר השם עמכם" — הקדוש ברוך הוא לא מחפש ביטול של אדם מול אדם, אלא השתחוות והתבטלות בלעדית אליו יתברך – וגם זה על מנת בגאולה למצב של ״פנים בפנים!״ . בקשר האלוקי האמיתי כולנו באותה סירה, כולנו באותו מישור, וכולנו זקוקים לאהבה ולעזרה של הבורא.

המורה הרוחני בבית היהודי: השראה הדדית

וכאן מתחבר הקשר המופלא ליום האהבה ולבית היהודי.
ביהדות, קשר הנישואין הוא אינו רק מסגרת טכנית, אלא המעבדה הרוחנית הגבוהה ביותר.
בבית היהודי, האיש והאישה הם המורים הרוחניים אחד של השנייה, אך מתוך יחסים של "פנים בפנים":
* *האישה כמורה רוחנית:* מצד אחד, אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר לְךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ". חז"ל מלמדים אותנו שאברהם היה טפל לשרה בנבואה. *הקדוש ברוך הוא מדבר עם הגבר דרך האינטואיציה, הטהרה והבינה היתרה של אשתו*. היא הצינור שדרכו ה' מכוון אותו ומדריך אותו.

* הגבר כמורה רוחני: מצד שני, *הגבר מצווה על תלמוד תורה. תפקידו להביא את החוכמה האלוקית לבית*, לעורר השראה, קדושה ורוח טהרה, ולהיות מדריך רוחני שמביא יציבות ודעת.

אין כאן מעמד של "גורו" מורם מעם ושל תלמיד שנרמס תחת רגליו. יש כאן שני בני זוג שמביטים זה לזו בעיניים, בגובה העיניים, מובילים ומדריכים זה את זה, שומרים זה על זה ומשלימים זה את זו.
בעוד דתות המזרח סוגדות לגורו נזירי ומתבודד, היהדות בונה חיבור אחדות והדדיות.

אשלית הכניעה מול עבודת העומק

לכאורה, להכניע את עצמנו כליל לבן או בת זוג דומיננטיים — או להבדיל, לגורו שמנהל לנו את החיים — יכול להיראות כדרך הקלה והפשוטה ביותר. זו דרך מפתה להסיר מעלינו את האחריות ולהעביר אותה למישהו שנראה חזק מאיתנו.
אבל האמת היא שקשר אמיתי של "פנים בפנים" אינו מקום למציאת פתרונות קלים. כדי להגיע למפגש כזה, נדרשת יגיעה רבה, השתדלות, תפילה, תיקון המידות ודרך מעמיקה מאוד.
בעניין הזה, אני רוצה לשתף שממש השבוע סיימנו קורס גדוש של חודש ימים, שכל כולו הוקדש ללימוד הדרך שבה אנחנו יכולים להגיע למצב של "פנים בפנים".
הדרך הזו כללה התבוננות יהודית (מדיטציה) מדי בוקר, שעות של לימוד מעמיק בכל יום, עבודה אישית ויצירה פנימית. ובעבודה הזו קרה דבר מופלא: הרגשנו, יחד עם התלמידים, איך בהדרגה נבנה קשר אמיתי של "פנים בפנים" — בינינו לבין השם, ובינינו לבין עצמנו והסובבים אותנו.
את החודש המיוחד הזה חתמנו בהופעה נהדרת ומרגשת של הזמר והאומן תמיר בר, שהתרחשה בדיוק בט"ו באב — חג האהבה.
הגאולה מתחילה במבט

כדי להגיע למצב של "פנים בפנים" צריך עבודה, אך זו העבודה המתגמלת ביותר שיש. כששני בני זוג נכנעים ומשתחווים אך ורק לקדוש ברוך הוא, הם מפנים מקום להשראת השכינה ביניהם. מתוך המבט הישיר נבנה קשר בריא, זך ואמיתי של אהבה — מנוע שמביא לגאולה הפרטית של כל בית, וממנה לגאולה הכללית של העם כולו.

שנזכה לראות את כל בני בנות מקימים ומקיימים בתים נאמנים,

שאומות העולם יזכו ללמוד ולקיים את חלקי התורה השייכים אליהם מתוך הכרה בצורך לדייק את שאיפותיהם הנפשיות.